הישראלית המכוערת

רומא, יום ראשון,טרום חג המולד, עצי אשוח בכל חור, אווירת חג מהולה בשופינג...
בעודי מחפשת בגדים בבניין זארה שבויה דל קורסו (רומא),
הבטתי בבגדים שהיו מונחים על הקולבים.
ולאחר מכן, פשפשתי מעט בחולצות שהיו מונחות על הסטנד.
בסמוך אליי, ניצבה לה אישה אחת.
בערך בשנות השלושים,
נעלה נעלי ספורט ממותגות,
לבשה טרנינג בז' שדמה לסרבל טיסה,
שיער אסוף בקוקו נמוך ברישול,
ללא טיפת איפור, ספק קרם פנים.
היא הייתה קרובה אליי יחסית.
התחלתי להרהר לעצמי,
"בבקשה שזה לא מה שאני חושבת שזה,
אוף...בדקתי שהחבר שלי רחוק, שגם אם זה זה, שלא יראה...
בבקשה לא... חשבתי שכבר עברנו את הימים האלה..."

האישה לפתע פתחה את פיה וצרחה:
"אבי!!! אבי!! בוא תראה את החולצות פה!"

ידעתי שהיא ישראלית!
ידעתי! ידעתי! ידעתי!!!
כך כל נבדלת מהנוף האירופאי המושלם.
מעצבנת אחת!
לא היית מעזה להוציא את קצה חוטמך בסרבל טיסה שכזה באדמת הקודש.
אז למה את מרשה לעצמה להסתובב כך בבירה האירופאית?
בגלל שאינך מכירה אף אחד?!
בגלל שאת לא מצטלמת ומעלה לפייסבוק?! 
בואי נודה בזה, לא מדובר על עניין של כסף, רק של אסתטיקה מינימלית.
אני קוראת לסדר את כל הישראלים שחושבים לשהגיע לרומא פרושו ללבוש בגדים שאיתם יוצאים לטְרֶקִים!
כאלה שלא אכפת לכם אם יקרעו או יתבלו.
הטיול של אחרי צבא, עבר...עבר!!!

לטיפולכם המסור אודה,
אוהבת,
נועה.