אני גנובה על לאה לאה לאהההה

 

חום זה בסדר, אבל רק אם אתה אייל גולן


את גם ספורטיבית וגם אלגנטית, אין ספק שהחיים שלך מאד מעניינים! אוייי...אם הקירות היו יכולים לדבר, כמה דחקות רצו (מרתון) בביתי,
הסתובבתי בחדרי שעות ובחיוך מטופש ושיער מנופח טענתי ש...
"אלוהים ברא לי כל כך הרבה דברים שפשוט פאן לי, פאן לי!"
אהבתך למותגים,הדיבור הנסחף, תנועות הידיים, שפת הגוף והעובדה שגילית לעולם את צבעו האמיתי של אייל גולן (חום למי שעדיין לא יודע) יצרה אצלי אנטגוניזם מיידי.
אחר כך כבר היה מאוחר מדי, שללתי במיידית את כל מה שעשית,
להביא ילדים בגיל מבוגר,מסיבות הראוותנות, מנוי לקוסמטיקאית ושאר פעילויות רק הוכיחו לי שאני בחורה עקבית.


כשלקחת את ניקול (מעולם לא הייתה בבסיס צבאי) ריידמן לעמק יזרעאל על מנת לבקר בבסיס שבו שירת אביך מצאתי בך שמץ של חמלה, התרפקות על זכרון האב, במיוחד היות והמקום מסמל גם עבורי תקופה נפלאה, אחך כך נסעת לבית אימך, במטרה לתעד מעט מן האישה ששרדה את השואה ואת ניסוייו של חלאה בדמות אדם.
נראה היה כי באמת כוונותיך היו טהורות,
לא ניהלת איזה דיאלוג אינטלקטואלי עם אביך כותב הספרים (ענבר),
לא הפקדת את אימך למשרת על התינוקת (ניקול)
או גערת בה ליד ביתך (דפנה),
את הגעת כי רצית לישמוע, להשמיע ולנצור את סיפורה של אימך.
פתאום גיליתי כמה כבוד יש בך להוריך, כמה אני מסכימה איתך, וכמה ריגשת אותי.
ואולי באמת "פאן לך" כי הורייך לימדו אותך מה זה שבאמת "לא פאן",
וכמו שאמך אמרה "תמיד הודתי לאלוהים".
אז זה מטבעך להודות, על מה שיש ועל מה שאין.
אבל...
אם כבר מדברים על "להודות", מדוע אינך מודה על כל יום שעובר?
וכמו שאמרת "המלחמה אצלי היא לא מלחמה שאני נלחמת באנשים"
את נלחמת בדבר החשוב ביותר - בעצמך.
אני מסכימה שטיפוח של אישה הוא דבר חשוב מאד,
מניקור, מספרה, מתיחות, הזרקות, ספורט,הכל - בגבולות.
לשעון הביולוגי יש תפקיד בחיים שלנו,
זה לא סתם שלא שנשים יכולות להביא ילדים עד גיל מסויים,
זה עבורנו,
מגיע היום שבו תפקידנו הוא להוריד הילוך ולקצור את פירות עמלנו.
לא סתם נבראנו רק עם שתי ידיים, ושתי רגליים
גם לקמטים בחיים שלנו יש תפקיד,
לסמן עוד זמן שעבר בחיינו, להודות על עוד חוויה.
לאה, אני עדיין לא שם, אבל אני מקווה להגיע יום אחד,
הזיקנה מספרת שעברת הרבה, כל קמט הוא עוד סיפור,עוד חוויה, עוד צחוק ועוד בכי,

ובהיותי בחורה נוסטלגית ושורשית לא יכולתי להמנע מהשוואה לאמנו לאה, אמנם בתוכנית את אחת משש ולא מארבע,
אך ישנן נקודות ממשק לא מעטות, לאה התנ"כית מייצגת את המאבק על החיים, על מה שחשוב לה, מצייגת את האישה הדחויה (יעקב רצה את רחל) אך מנגד גם את זו שהצליחה, שהרי רוב עם ישראל הינו מצאצאיה של לאה.
כוחה של לאה הוא לא רק בפוריותה (או במבחנתה) אלא גם באנושיות ולכן נאמר עליה "עיניה רכות", כמוך.
לאה התנ"כית אף יולדת בן ומודה לאלוהים ועל כן יקרא שמו "יהודה", ראי כמה סימבולי!!!

אז לאוש (התקרבנו, אל תגידי שלא...) מי יתן ותמיד יהיה לך רק "פאן פאן פאן"כמו שאומרת חברתך טלי (ריקליס) היידה ברה!

כן, אני יודעת שקצת קדחתי ואולי אתם חושבים שזה שטחי,
אבל היה לי ממש כיף לכתוב את הפוסט הזה,

שיהיה לכולנו סופ"ש מלא בפאן פאן פאן והיידה ברה!

נשיקות ו....שיר בהפתעה! :-)